אורי ניסן גנסין, אצל וסיפורים אחרים

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרות, 15.7.2011

אולי נדחה את שיעור ההיסטוריה לסוף הדברים. מרבצים של דיבור מלומד, של מיתולוגיה ביוגרפית, של כובד ראש אוהב, עוטפים את מדף הספרים הצנום של אורי ניסן גנסין. והנה סוף־סוף, שנים אחרי שהדבר היה צריך להיעשות, קרוב למאה אחרי מותו, רואה אור קובץ הלהיטים בפוטנציה של גנסין – האיש שמעולם לא הצליח להשתחל למצעד הפזמונים החי של הספרות העברית, למרות שיצירתו מוצגת לא פעם כגולת הכותרת של הפרוזה העברית.

עדיף לשאול מי יכול להרוויח מקריאה בששת הסיפורים הללו, הבולטים ביצירתו. מי יוכל להתגבר על הטשטוש המודרניסטי הזה בין פנים לחוץ, בין הווה לעבר, בין הרהור לדיבור. קודם כל, אנשים צעירים. אנשים שיעריכו את הפירוד והפירוק של החוויה שנקראת 'נעורים' לתאים ולצבעים מתחלפים, במערכת שנעה באופן מעורר השתאות מייאוש, לילדותיות, לעוקצנות, להשתוקקות לעולמות אחרים.

תת־קבוצה נוספת: היפסטרים. הספרות העברית לא חסרה בכלל תיאורי קבוצות של יוצרים צעירים, חרמנים ומדוכאים, ילדותיים וביקורתיים – אבל גנסין שייך בתחום הזה לליגה אחרת. תחילת המאה ה־20, דור או שניים אחרי הפרידה מאורח החיים המסורתי, ההיפסטרים של גנסין מבינים היטב את סוד הקסם של להקות הבלתי מתחברים, האאוטסיידרים עם האמביציות היצירתיות, עם שיירי הרדיקליות, עם סיפורי הילדות הקודרים, שמצטופפים יחד כמו אפרוחים עוקצניים. הם הולכים אל שולי ההוויה הזו ומעבר אליה. הם מוכנים להתנסות בבידוד, בהתבזות שתמיד נשאר בה שמץ של לגלוג עצמי.

קוראי שירה. זו קלישאה חוזרת ולגיטימית להתייחס אל גנסין כמשורר. ובכל זאת, הפרוזה של גנסין דורשת סף ריכוז גבוה במיוחד, תשומת לב לצירופי מילים ולהטיות יוצאות דופן, מעקב אחרי מהלך מדוקדק של התבוננות פנורמית במרחב. משווים לפעמים את הטכניקה של גנסין לציור. היום נראה שהאופן שבו הוא משלב בין נוף אנושי לנוף טבעי, בין קולות לצלילים, בין דיאלוג למונולוגים פנימיים, הוא קולנוע של מילים. הפתיחה המפורסמת, יחסית, של 'אצל' – המעקב אחרי תנועת הירח, האור והצל שהוא יוצר – היא הדגמה סמיכה ומספקת.

בהמשך לקבוצה הזו – קוראים שלא מפחדים מחוסר הבנה וגם משעמום. גנסין ממציא מילים, משחק בשכבות שונות של הספרות העברית, מהמקרא עד הספרות העברית החדשה של זמנו. זה בסדר לא לזהות את הפרודיות, ואין צורך מיוחד במילונים. גם הקוראים הראשונים של גנסין לא תמיד הבינו מה הוא רוצה מחייהם – ויותר מזה, גם הגיבורים שלו רחוקים מלהבין את עצמם, שלא לדבר על הזולת. העולם האנושי של גנסין הוא כמעט טרגדיה אוטיסטית. האנשים משתוקקים לומר את המילה הנכונה, לבטא ביושר את עצמם מול הקרובים ללב – ופעם אחר פעם מגמגמים שטויות. הם בורחים לקשקושים פילוסופיים, הם מצטטים ציטוטים מפורקים, הם גונחים. אימפוטנציה גמורה של אנשים משכילים וספרותיים.

הגמגום הזה הוא ניסוח מוכר אבל ייחודי לחוויה של אותו דור אבוד – שהספיק להיכוות ולהתאכזב מכל כיוון: מהחינוך היהודי המסורתי, מהציפייה להשתלב בחברה הלא יהודית בעקבות ההשכלה, מהמילים הרמות של דוברי הציונות. אלוהים רחוק, הפילוסופיה קרה, האדם כבר מגחך מול חיפוש המשמעות. המבוכה הקיומית הזאת מובילה אל התבוננות מיקרוסקופית בעולם ובנפש האדם, על חשבון ההתפתחות העלילתית, למרות שהציד הזה נידון לכישלון.

דווקא המודעות למגבלות האמונה, השכל, המוסר והחושים פותחת מבט חדש ולא פחדני. 'בגנים', אולי הסיפור הקוהרנטי ביותר בקובץ, מאפשר לצעיר המלומד והעייף של גנסין להציץ לסצינה עזה של גילוי עריות, למצוא את המרתיע ביותר דווקא במרחבי הטבע הכאילו מרפאים. לא בטוח שמאז תר"ע, שנת פרסום הסיפור, העז סופר כלשהו לתאר יהודים כאלה, מבט כזה, מבלי להזדעזע ולהסיט את המבט, ויותר מזה, להמחיש את המשיכה לאותו מראה. היחס הבוגר הזה למיניות האדם על גווניה השונים (חוקרים שונים כבר התייחסו למימד ההומו־ארוטי בכתיבה של גנסין) הוא מצרך נדיר בספרות העברית.

לפני שקונים את הקובץ החשוב הזה, אפשר פשוט להציץ באתר של פרויקט בן־יהודה – שם הטקסטים של גנסין נגישים לציבור. 'בגנים' הוא נקודת פתיחה מצוינת להיכרות הזאת, עם הסופר שהיה ידוע בקושי בחייו, ורק אחרי מותו בגיל 34 התחילה להירקם האגדה סביבו. משם אפשר להתקדם במנות קטנות לסיפורים אחרים – פיסקה או שתיים, פרק, סצינה. מלבד אחרית הדבר של דן מירון בקובץ החדש, אפשר לפנות למסדר הנאמן של שוחרי גנסין: מברנר ושופמן, חבריו למשולש של נסיכי הפרוזה העברית המודרנית, ודרך שורה של יוצרים ומבקרים שניהלו איתו דו־שיח – בהם לאה גולדברג, ס' יזהר, חמוטל בר יוסף ודרור בורשטיין בימינו. קדימה לעבודה.

אורי ניסן גנסין, אצל וסיפורים אחרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s