אהרן אפלפלד, אל ארץ הגומא

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 22.5.2009

הנהר הנגלה, נעלם ומבצבץ לאורך 'אל ארץ הגומא' ממלא תפקיד מפתח בסיפור, מרגע שנתקלים בצילום היפה עד קיטש שעל הכריכה. אהרן אפלפלד מציג ברומן הקצרצר הזה עלילה פשוטה ביותר, מניח אותה בזרם ונותן לה להתגלגל מעצמה. במרכז הספר תיאור המסע של טוני, יהודייה צעירה, בחזרה אל בית הוריה וכפר הולדתה בבוקובינה, 17 שנים אחרי שעזבה בעקבות גבר אוסטרי לא יהודי. אל טוני מצטרף בעל כורחו בנה הצעיר רודי.

השיבה הביתה היא אולי העלילה הספרותית הבסיסית מכולן, וגם הפעם היא עובדת כמו סיפור ילדים. אבל הנהר של אפלפלד, נהר הילדות שמלווה את מסעה של טוני, הוא יותר מדימוי לשיבה אל מקורותיה. הוא גם דימוי הפוך, לזרימה הבלתי פוסקת של ההיסטוריה קדימה, לאיום שמעבר לעיקול הנהר. הרומן מתרחש בסוף 1939, על סף התפרצות מלחמת העולם השנייה. המפל הגדול שאליו נסחפים גיבורי הספר ללא ידיעתם הוא התחבולה השנייה שמפעיל אפלפלד על הקוראים, אמצעי שהשתמש בו לא פעם לאורך חמישים שנות חקירה ספרותית של השואה מפרספקטיבות שונות. הקוראים, אם כך, מצפים מצד אחד לאיחוד בין טוני להוריה – שאיתם לא יצרה קשר מאז שעזבה את ביתה – וחרדים לקראת הגורל הצפוי לה.

התמרון הרגשי הזאת פועל היטב ואפלפלד נמנע רוב הזמן מלהוסיף לו תבלינים מיותרים. התיאורים חסכוניים. טון הסיפור חמור וחסר הומור. הקריאה לאורך הפרקים הקצרים קולחת, למרות נטייתו של אפלפלד לקביעות מתמיהות כמו "היא אהבה כדרך אישה מלאה, בשכרון חושים".

למעשה, 'אל ארץ הגומא' התפרסם כבר ב־1982 בכתב עת יהודי אמריקאי. מאז ראה אור כספר בכמה שפות, מלבד שפת המקור, עברית. נדמה שיש משמעות לעובדה שהסיפור שפנה בזמנו לקהל מקרב יהדות אמריקה מוצג מבעד לעיניו של רודי, שרק לאורך המסע נחשף לחיי היהודים וליהדותו שלו, אחרי שכל חייו גדל כחתיך אוסטרי לכל דבר, נער פוסטר של התבוללות.

המפגש בין צורת המחשבה של רודי לקורא ישראלי־חילוני של היום הוא מפגש מעניין ומטריד. שניהם כביכול מכירים את היהדות המסורתית של מזרח אירופה רק כשריד אגדת ילדים שקסמה התפוגג. שניהם נולדו כביכול חופשיים מעולם האמונות ורגשי האשמה שמלווים את טוני – מי שקרעה עצמה מבית הוריה, ודחף פנימי קמאי קורא לה להתאחד איתם לפני מותם. במובנים מסוימים, אפלפלד מציג פה גרסה משלו למושג קידוש השם. "ודאי שאני מאמינה," משיבה טוני לחקירות המקניטות של בנה. "איש לא ייקח ממני את אמונתי שקיבלתי מאבי ואמי".

המתח האמנותי והפסיכולוגי של הסיפור בנוי על השאיפה לגלות אם היו הדברים מעולם – אם אכן ישנם איי זהב מופלאים נוסח סיפוריה של טוני על ילדותה. היכולת של אפלפלד להציג את שני הפתרונות – לחשוף את הבלוף ובו בזמן להחיות את המיתוס – היא פלא קטן. במקביל, עצם החתירה של הסיפור לגלות איזו מהות יהודית, מעוררת אי־נוחות וחשדנות, דווקא ברגעים הכי משכנעים שלה. האופן שבו טוני משחזרת, למשל, את ניגון תפילות יום הכיפורים של ילדותה, ללא מילים, מעלה על הדעת מעשיות חסידיות ידועות. מצד אחד מפתה להיכנע לקסם הקודר והאמוציונלי של הרגעים האלה, ומצד שני ההתרפקות הזו כאילו בעצמה קורצת לקורא, במילותיו של אלתרמן, כי היא "שקר שקר שקר".

מה מקור ההתנגדות הזו? אולי ההצגה של השואה ושל האיחוד עם המתים כמהות מיסטית, כמין זיכוך קוסמי מחטא באמצעות מעשה הקורבן. אולי ההתוודעות הפלאית, הקמאית, לאיזה קול יהודי אגדי שאליו אפשר רק לשאוף, כמין שירת סירנה.

אבל לא רק תבניות של מיתוסים ומשלים דתיים מכוננים (ובראשם אולי המשל הנוצרי על הבן האובד) שבהם הספר מנסה לכשף את הקוראים מעוררים כלפיו יחס כפול. יש משהו מרתיע גם באופן שבו הסיפור מציב את טוני ורודי כייצוגיים נגדיים ל'שאלה היהודית': טוני כסמל הנשיות, החולמניות, הפחדנות וחוסר הרציונליות שיוחסו ליהודים מצד הנוכרים ומצד עצמם בתפר המאות ה־19 וה־20 מול הסטריאוטיפ שמגלם הבן – גברי, גופני, חסר פחד; תכונות שיוחסו לטיפוס הגרמני השורשי ואף לגיבור הציוני או ליהודי החדש ("אמו ללא ספק יהודייה, אבל העלם הזה הוא נוצרי מבטן ומלידה").

איזו משמעות יש לספרות שממשיכה היום שימוש בניגודים כאלה? אפלפלד לא כל כך תמים, ומעניין לעקוב אחרי הסינתזה שהוא מציע בדמות האופן שבו רודי מתייהד לאורך הסיפור ולומד את כוחה של הפגיעות. האם המיזוג של מוות ולידה, של חזרה למקורות ושל טביעה במים קדמוניים, עובד? האם הדיון התיאולוגי של אפלפלד בשאלות של אמונה וזהות יהודית על רקע השואה עדיין אפקטיבי? לפעמים, כשהוא נמסר לקוראים בצורה מוצהרת, הוא מעט מביך, כמעט פלקטי אפילו. כשהוא נובע מתוך חייהם של האם ובנה וצמוד לפרטים היומיומיים – ריח קפה, זכרונות ילדות מקוטעים – הוא פועל מעצמו, ואז אפשר להתמסר לסחף הנהר והסיפור.

אהרן אפלפלד, אל ארץ הגומא, הוצאת כנרת־זמורה־ביתן
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s