איימן סיכסק, אל יפו

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 4.6.2010

רגעים לפני שראשה נערף, דרכה מארי אנטואנט בטעות על רגלו של המוציא להורג. טוענים שהמלכה לשעבר לא איבדה את העשתונות וביקשה את סליחתו. היכולת להביט בעיני התליין ולהביע מולו נימוס אלמנטרי היא הוכחה חותכת לא פחות מהגיליוטינה לכך שגם בחוסר מוצא מוחלט, אדם יכול לפעול מתוך חירות, זעירה ככל שתהיה, ולשמור על צלם האנוש שלו.

יוצרים מתמודדים עם הגבלות ודיכוי בדרכים שונות כדי לשלוט במרחב. האמן ההומו קית הרינג יצא מעיירה אמריקאית קטנה ונוצרית ועטף את שנות ה־80 השמרניות של ממשל רייגן בגרפיטי ובציורים של בולבולים. הגנגסטה־ראפ הפך את האקדח למיקרופון ואת המיקרופון לאקדח. 'אל יפו', ספר הביכורים של איימן סיכסק, מחפש דרך משלו להתגבר על מציאות ישראלית ויפואית שגבולות והגבלות חורשים אותה לאורך ולרוחב. מגבולות ממשיים ברחוב, בצורת מאבטחים, שוטרים ובנייה אגרסיבית, ועד גבולות סמליים של דת ותרבות בעשור של מלחמה שפולשת לחיי היומיום.

ההיכרות הראשונית עם הגיבור והמספר – שאוסף חומרים ספרותיים מחייו וכאילו מדבר בעיקר עם עצמו תוך כדי קריאת פנקסו האישי – מציירת אותו כילד טוב שלא יוצא מהקווים. המשפטים שקטים, ממוסגרים היטב. ההתרחשויות סובבות סביב תיאור מאופק של חילופי דברים ומבטים. רבים מהפרקים מסתיימים בפואנטה עגולה, עגמומית־מחויכת.

די מהר מתגלה שהסגנון הזהיר הזה הוא ביטוי של סיפור חיים שלם, שמתגבש בפרקים שבנויים כסיפורים קצרים עצמאיים. אביו של הגיבור נהרג בתאונת עבודה, אבל במקום לתפוס את מקומו כפי שמצופה ממנו, הוא מתמסר ללימודים, לכתיבה ולחיי האהבה שלו. בפרק הפותח, מהטובים בספר, הגיבור מייסר את עצמו על שנתן לדודיו את השליטה בעתיד אחותו, בשעה שהוא זוכה ליהנות מהחופש הכלכלי והאינטלקטואלי שנשלל ממנה. העדינות של סיכסק ככותב מגיעה בסיום הסיפור לשיא ספרותי: האח יושב בחדרם המשותף בזמן מסיבת האירוסים, מפנה לאחותו את מיטתה לשעבר וממלמל הבטחה לעזוב את הלימודים בירושלים ולחזור לגור ביפו. אחרי ההתקדמות האיטית והפיוטית של הסיפור מגיעה בהפתעה סטירה שנותנת האחות השותקת לאחיה.

קל לחשוב שהסטירה הזו היא מחאה על כך שהפקיר אותה, אבל בו בזמן, מהדהדת פרשנות אחרת – האחות פוטרת את אחיה מהתייפייפות הנפש ומהדחף להקריב את שאיפותיו האישיות. הסיפור הזה מסמן את עיקר המאבק של הגיבור. כמי שניצב על המקף של תל־אביב־יפו־ירושלים, עליו לבחור שוב ושוב אם לוותר על הזיהוי שלו עם החברה הערבית כדי להתקדם בעולם התרבות הישראלי, או להישאר נאמן לקודים הדתיים והמשפחתיים של בני עמו.

רומיאו ויוליה הפכו את המאבק הזה לטרגדיה של שחרור מגזירת הגורל והמשפחה. סופרי ההשכלה היהודית וספרות התלושים הפכו את מצב הביניים בין תרבויות וצורות חיים למשל על האדם במאה ה־20. סיכסק מדגיש את המרכיב היומיומי, הקומי לפעמים, של המאבק הזה – מאבק על סמלים מנופחים בשטח יפואי מצומצם, שבו גם סופגנייה שמחלקים בסופר בחינם הופכת לשדה קרב זעיר, וצובעת את פני העומדים בתור באבק סוכר כמו ליצנים או חיילים. הוא מזהה את הגיחוך האנושי של חבורת מג"בניקים שמקדירים את חיי היפואים בעצם נוכחותם, אבל ברגע שיורד עליהם גשם, צריכים להימלט כמו ילדים לחדר מדרגות – ומעניק עליונות רגעית לתושבים הקבועים של יפו.

הטכניקה הזאת מזכירה לפעמים את הצילום של אלכס ליבק. תמונות מהרחוב שמפקיעות סמלים, שלטים וכיתובים מהקשרם ומוציאות מהם את האוויר הממלכתי. אצל ליבק מורגשים לרוב החופש של המצלמה ועליונות הצלם על המצולמים שלו; סיכסק, לעומת זאת, ביקורתי כלפי עצמו לא פחות מאשר כלפי האנשים שהוא מתאר, ומאפשר להם להפגין אירוניה ואמפתיה כלפיו.

יש לספר מגבלות שנובעות מהמשימה שהוא לוקח על עצמו – בירור היחס בין האדם הפרטי לחברה שהוא שייך אליה והניסיון לבחור בעצמו את הכלים התרבותיים שלו כסופר. לעיתים הסמליות והאירוניה מנצחות בקרב הזה. לפעמים אין סבלנות למצוא את הקשרים הפיוטיים בין הפרטים הפרוזאיים שסיכסק מצרף אחד לשני. אבל רוב הזמן 'אל יפו' מציג דרך רגישה ומעוררת הזדהות להתמודד עם תחושה של מצור פוליטי ומחשבתי שמלווה ציבור לא קטן בישראל היום. הוא מצליח לשכנע שגם האנשים העדינים, המתפשרים מטבעם, יכולים להשמיע קול בחברה שמצפה מהם לשתוק ולבלוע צפרדעים. ויותר מזה, שהיכולת הזאת בסופו של דבר יוצרת מרחב של חירות: "דומה שבכל פעם שאני רוצה לכתוב", כותב סיכסק, "הפנקס הישן הזה כמו מפנה לי לפתע שטח נוסף".

איימן סיכסק, אל יפו, הוצאת ידיעות ספרים
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s