אמיר גוטפרוינד, בשבילה גיבורים עפים

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 31.10.2008

אם לשפוט לפי ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד, מעיין הנעורים הישראלי מבעבע אי שם בחצר של שיכון פועלים חיפאי, בצל עץ אזדרכת. כל השותה ממימיו יביט בהשתקפותו הרועדת במים ומיד יתאהב: מול עיניו העייפות יתגלו לו פניו הנשכחות של הישראלי היפה – הפנים שכותרות העיתונים, יומני הטלוויזיה ודיווחי ההיסטוריונים מתעקשים להשחיר ולהלבין ברבים.

ההתמקמות הזריזה של הספר במרומי רשימת רבי המכר מוכיחה שמי המעיין האלה מתקו ללא מעט אנשים. מה שלא מאוד מפתיע לאור העובדה שגוטפרוינד עושה הכל כדי למצוא חן. 'בשבילה גיבורים עפים‭,'‬ על 667 עמודיו, הוא ניסיון מונומנטלי לספר את הסיפור הישראלי שהוליד את תקופת המשבר הנוכחית – אבל עיקר המאמץ שלו מופנה להפיכת החלקים הקשים והמכוערים בהיסטוריה הישראלית למעשיות ילדות תמימות.

הוא מציע לקוראיו לברוא מחדש, בלי לחדש דבר, את הסיפור הלאומי, באמצעות תיאור התבגרותם של חמישה חברי ילדות, ובהם מספר הרומן, שמדגימים חמישה נתיבי חיים שבהם צעדה הישראליות מאז מלחמת ששת הימים: חזרה בתשובה, התנחלות, אימוץ המשק החופשי, מרד מזרחי וכו‭.'‬ את סוף הרומן מסמן רצח רבין, המצביא של אותה מלחמה.

רובו המוחלט של הספר בנוי מאנקדוטות מוכרות לזרא מההווי הכל ישראלי, שאמורות לקבל משמעות חדשה לאור האירועים ההיסטוריים שמשולבים בהן, בחסות הכאילו מיקרוקוסמוס הישראלי של השיכון החיפאי. אבל תיאור חיי השיכון של גוטפרוינד ספוג באחווה לא ריאליסטית וקרוב ברוחו הרבה יותר ליצירות פופולריות כמו 'קזבלן' או 'שכונת חיים' מאשר ליצירות ספרות שהציגו את השכנות הישראלית במלוא אכזריותה.‬ אנחנו לומדים לאהוב מחדש את הפכים הקטנים של הישראליות. לומדים לאהוב את עצמנו.

זוהי אולי התחבולה האמנותית המרכזית בספר, מנגנון כפול של מין צ'פחה מלטפת – תיאור הדמויות באמצעות חמלה מלגלגת, סניטה וצביטת לחי. אביו של המספר, למשל, מוצג כיצור כלאיים של ילד מגודל ותמים ופטריוט שוביניסטי שבולע בשקיקה את המעשיות הציוניות, סוגד לדמויות המנהיגים ומחכה לשווא לאלבומי הניצחון של מלחמת יום הכיפורים. די מהר מובן שמאחורי נשיאת העיניים הזאת לעבר גיבורי ישראל מחרחרת השואה. היתמות ופצעי ההגירה של האב מאפשרים לקוראים לחוש הזדהות מחודשת כלפיו, לתבוע את עלבונו הבלתי מבוטא ולהשיג את תחושת הסולידריות הלאומית שרובנו נזקקים לה כל כך.

וכמה גדולה אותה השתוקקות לפורענות מלכדת – עד שהיא זוכה למימוש בסוף הספר, שמקבל לפתע תפנית של מותחן פעולה, שמערב פרודיה על עלילות חסמב"ה ואנלוגיות מסורבלות בין גיבורי הרומן לגיבורי 'הקוסם מארץ עוץ‭.'‬ אלא שבניגוד לדחליל ההוא, ספרו של גוטפרוינד מוכן לוותר על לב אמיתי ובלבד שלא יצטרך לוותר על עבר שכולו תכלת.

גוטפרוינד הוא סופר חכם שמודע היטב לסכנות האורבות בהתרפקות על הזמנים שבהם נדמו הישראלים לילדים שמוכנים לקבל את מעשיות השלטון. אבל הקריצות העבות וכפולות המשמעות שהוא משגר לעבר הקוראים מעל גבן של הדמויות התמימות – הניסיון להתרפק על העבר ולהציג אותו באופן מפוכח, לגמד ולהאדיר אותו גם יחד – רק מגבירות את חוסר האמון בספר. כך שגם אם הוא רק מעמיד פנים נוסטלגיות, העטיפה הזאת משתלטת על חוויית הקריאה בו וצובעת אותה בצבעים ריאקציונריים.

גוטפרוינד כבר הוכיח בספריו הקודמים שהוא בורך לא רק ברהיטות של פלדה, אלא גם באיזו חמימות סימפטית, גישה בלתי אמצעית שמצליחה להעביר לקוראים משהו אבהי וילדי בו בזמן. הפעם, ככל שהמספר מרבה להפגין את קסמו הגידי־גובי, את אותה סחבקיות אינטימית בתיאור הדמויות סביבו, גוברת התחושה שההקנטות האוהבות מצידו מכסות בעצם על חוסר יכולת להסתכל עליהן במבט ישר ואמיתי. בישראל נוסטלגיה היא תמיד מניה בטוחה, גם בעידן של בורסות נופלות. למרות פירורי האירוניה שפזורים בו, ספרו עב הכרס של גוטפרוינד בסך הכל מצטרף לחגיגה.

אמיר גוטפרוינד, בשבילה גיבורים עפים, הוצאת כנרת־זמורה־ביתן
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s