עודד כרמלי, כלכלת בית

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 15.5.2009

 'כלכלת בית' יכול להיות מתנה מעולה ליום האם החורגת: רעיל, קומפקטי, קל לבליעה. על הפרק עומדת המשפחה הישראלית הבורגנית במתכונתה הגרעינית: אמא, אבא, בן, כרטיס אשראי. עודד כרמלי מפרק את הקשרים האטומיים שבין המרובע הזה והתוצאה היא מפץ צבעוני ואנרגטי, אך בו בזמן קצת חלול.

 הרומן הקצרצר מוצג לקוראים דרך עיניהם של שני גיבוריו: שמואל, סוכן נדל"ן מצליח על סף פרישה, ודפנה אשתו – רכזת של פרויקט מחוננים לנוער, גם היא שחוקה כליל בעבודתה. שניהם נטועים בתוך רִיק של קיום משפחתי. שמואל מתאבל על חמותו, שאותה היה מבקר במסירות בבית החולים עד שנפטרה מסרטן. דפנה לא שמעה מבנם חודשים ארוכים, אחרי ויכוח מר ביניהם. נטולי קצוות משפחתיים, לא נותר לבני הזוג אלא לגלות מחדש זה את זו אחרי עשרות שנים של נישואים. והגילוי – עדיף היה לדחות אותו לגלגול אחר.

את תמצית העלילה הזו, שרבים מכותבי הרומנים שלנו היו מכינים בעזרתה עוד כוס תה פושרת על התפרקות התא המשפחתי (האשכנזי, לרוב) ומשבר גיל העמידה, כרמלי לוקח לכיוונים חמצמצים ולא צפויים. המטרה המוצהרת של הרומן, החל בשמו, היא לבחון את הדבר שמכונה משפחה בכלים כלכליים. המונולוגים הפנימיים וחיבוטי הנפש שמוכרים מלא מעט רומנים ישראליים משפחתיים, מתנהלים כאן באופן סאטירי ובצמוד לחשבון עובר ושב של סיפוק ואכזבה, שכרמלי – עד כה משורר צעיר שמוכר בעיקר בהקשרים מקומוניים של קרבות הביצה הספרותית בתל-אביב – מצליח לרענן בעזרת סגנון כתיבה שיש בו עליזות ומוזיקליות ילדותית: "הוא הזיע והוא רצה עוגה, כי לא אכפת לו מדקלה, מגיעה לו עוגה, ועדיף שתהיה מפוצצת בקצפת".

'מגיע' ו'לא מגיע' הם מושגי מפתח ברומן. דפנה ושמואל הם לא באמת אנשים; הם עקרונות של הורות. שמואל – "פחדן שמוכרח לרצות כל הזמן," במילותיה האדיבות של אשתו – מגלם נתינה ללא גבול, נתינה נוזלית שמתוארת ללא שמץ של חסד ומלווה לאורך הספר באזכורים של מיצי פירות סחוטים, מרקים ומחיות. דפנה, לעומת זאת, מצטיירת כמערכת קפדנית של ציוויים והגבלות: "ותבהירי לנסים שאנחנו משלמים שוטף פלוס תשעים מרגע האספקה, אלה החיים, ואם להם זה לא מתאים, נלך למתחרים והם יפסידו פרנסה". בהתאם, שמואל, מתווך הנדל"ן, נקשר לאורך הספר לפנטזיות על פזרנות ותענוגות מופרכים, בעוד דפנה טרודה בחרדות מפני כוחות של גזל ואלימות שמאיימים לחמוס ממנה את ביתה.

המושא של המנגנון הדו־פרצופי הזה של מענק והגבלות הוא בנם, אודי, שכינוי החיבה מילדותו, אוֹד, מבהיר אולי את תפקידו בעלילה: התביעה לקבל עוד. מדובר בסיוט של כל זוג הורים מהוגן מגוש דן: מעצב גרפי ארוך שיער ובטלן אמנותי. את הוריו, שמחזיקים אותו כלכלית עד אחרונת הקבלות, הוא מפנק בתובנות פסיכולוגיות על כישורי ההורות הקלוקלים שלהם וערכיהם המיושנים.

באופן מעניין, דווקא לדמותו של אודי העניק כרמלי סגנון דיבור רהוט ועשיר יחסית, בעוד סגנון הדיבור של שמואל ודפנה הוא כמעט תמיד קריקטורי, מין פאנץ' וג'ודי בתיאטרון בובות מצולם. כך שנוצרת תמונה משונה שבה הרומן נחלק לשניים: זרם תודעה מתפתל, עשיר בפרטים ובסגנונות, שמתואר מתוך ראשם של בני הזוג – מול צחיחות הביטוי שלהם בעל־פה. פיוט מול סאטירה. כאן מתגלה התפקיד הבנקאי של כרמלי כמספר. שפע של משאבים נמצאים בכספת הרגשית של הדמויות, ומולם תזרים מזומנים דל שמופרש החוצה. התוצאה היא הפגנה של עליונות מילולית מטעם המספר ביחס לשני הגיבורים שלו.

כאן מתגלה הדמיון בין האופן שבו אודי, איש האמנות כביכול, מסתכל על הוריו, לבין האופן שבו כרמלי מתאר את בני הזוג דפנה ושמואל. וכך אולי אפשר גם להסביר את העובדה שהספר – שמוקדש "להוריי" – לא נזקק לתאר את אחורי הקלעים במחשבתו של אודי. זה ספר שחסר אולי יכולת להבין מהי פרספקטיבה אמיתית של הורות. הוא מסוגל לתאר את בני הזוג רק תוך טלטול בין ניכור פטרוני לבין הרצון להיבלע בתוכם.

 כרמלי הוא כמובן לא הראשון שמציג את הצד האכזרי והאינטרסנטי בקשר שבין ילדים להוריהם. המלך ליר של שקספיר כבר הציג לעולם את האב כמהות כפולה של אצילות ותובענות מפלצתית. אבא גוריו של בלזק גילם איזו מידה קיצונית ומעוותת של נתינה אבהית, ברומן שהבהיר כיצד התרבות הכלכלית המודרנית מרעילה את הקשרים המשפחתיים המסורתיים. למען האמת, נדמה שזוג ההורים הבורגנים, צרי האופקים והשבעים־מורעבים הפכו לשק חבטות שכיח מדי בספרות. במה חייהם מגוחכים יותר מכל צורת קיום אחרת? ברומן של כרמלי נדמה שהם נענשים על עצם שאריות המחויבות שלהם כלפי הזולת. זה אולי ההישג של הספר. לתאר קיום שכל כולו רצון לשבוע ובו בזמן סירוב או אי־יכולת לחלוק במשאבים. למצב הזה קוראים ינקות. ואולי זהו המלך ליר של זמננו – תינוק עיוור וחסר רחמים.

עודד כרמלי, כלכלת בית, הוצאת כתר
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s