עידו אנג'ל, הסיפור של מיכאל

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 26.2.2010

אני עייף. קשה לי אפילו להקליד את המילה "עייף". מתחשק לי להישאר על הספה החומה לנצח, ולא לצאת לעולם מהבית. קבלו אותי: אני האנטי־גיבור של שנות ה־90. אין לי זיכרון. חיים של אחרים מפעפעים לתוך חיי. אני יודע לשתוק. אני יודע לשתוק היטב. מדי פעם אני פוגש דמויות שותקות כמוני. לעולם לא נצליח ליצור מגע אנושי אמיתי. לעיתים נקיים יחסי מין אלימים, ואז נשוב אל הניכור האופייני לנו. אנחנו אוהבים מוזיקה מינימליסטית, עגמומית, יפהפייה. אנחנו עייפים.

'הסיפור של מיכאל', ספר הביכורים של עידו אנג'ל, מזכיר במידה רבה תמצות של מגמות אסתטיות ורעיוניות משנות ה־90, רובן מעולם הקולנוע. סרטי אינדי 'עדינים ומדויקים' שבוחנים את הבדידות הקיומית שהוליד עידן המדיה האלקטרונית. לא במקרה מופיעים ברבים מהסרטים האלה מחלה סופנית, ספק־זיון ספק־אונס או אובדן זיכרון פתולוגי – דימויים שונים לתודעה המתייסרת מעודף תקשורת וזכרונות עד כדי התרוקנות עצמית. הגיבורים הם לרוב צעירים, יפים ותלושים. כאלה היו למשל 'ממנטו' והאמנזיה המסוגננת שממנה סבל גיבורו, או 'החיים בלעדיי' על גסיסתה של אמא צעירה ואצילית, או הפנטזיה הרומנטית 'שמש נצחית בראש צלול', שלושתם מראשית שנות האלפיים.

הדמויות הגוועות־נולדות מחדש הללו עסוקות תמיד בעיצוב סיפור חייהן, בבחינה של הפרטים הבסיסיים ביותר בביוגרפיה שלהן, בפנטוז על חיים מקבילים או בסיוטים על קיום חלופי. המנגנון העיקרי הוא תיאור חוזר ומעגלי של הזיות וסצינות מהחיים, שממחיש את המצוקה הקיומית של הגיבורים ואת הניסיון להיחלץ ממנה. הבמאים הגדולים של האינדי האמריקאי ידעו להכניס אירוניה מרה לבחינה העצמית, הארס־פואטית הזאת. 'מלהולנד דרייב' של דיוויד לינץ' או 'אגדות וסיפורים' של טוד סולונדז, לדוגמה, עשו קציצות מהרטרוספקטיבה העגמומית הזאת, וחשפו את האהבה העצמית וההתייפייפות שעומדות לעיתים מאחוריה.

1
מתוך 'ממנטו'

 

'הסיפור של מיכאל,' שנפתח ביציאה של הגיבור באמצע הסרט, מצרף לחגיגה את דמות הסופר שמתאר את לבטי הכתיבה שלו ואת ההתבוננות שלו בדמויותיו. פתיחת הספר מצהירה על ניסיון להתרחק מכל סנסציה, להתמקד בגיבור אפרורי שנבחר בצורה שרירותית ולהיצמד למסגרת מינימליסטית ביותר של תיאור: "ועוד אני מחליט: לא אכתוב יותר על עצמי", "זו איננה מטפורה", "אין כאן סיפור, ואין גיבור", "אין לכל זה משמעות". לכל הצדדים ברור שהמספר־הסופר עומד להפר את ההבטחות האלה.

הטשטוש בין הסיפור לבין הסיטואציה 'האמיתית' שבה הוא נוצר – התפרקות חיי האהבה של הסופר, תרגולת הכתיבה שלו על ספסל בשדרה תל־אביבית, געגועיו לחיי האהבה המתפרקים – הוא תרגיל מסוכן, וכבר לא מאוד חדשני. השילובים הללו בדרך כלל תובעניים עבור הקורא, ולא תמיד מתגמלים. הרומן הקצר של אנג'ל כתוב מתוך דריכות וריכוז והוא מהטובים בסוגו, אבל לא בטוח שיש עוד כוח לסוג הזה. הוא סובב סביב מיכאל, איש מחשבים ואבטחה, שבנה את ימיו סביב טקסים של התפשרות ומראית עין של רוגע ("כמה רגיל הוא, כמה פשוטים ימיו"). מיכאל מתכתב עם משורר יהודי שרמנטי מארגנטינה "על כמה ריק כל מה שמתיימר להיות מלא". המפגש הממשי ביניהם, כפי שמבטיח הסופר, מוביל לאירוע המכונן של הספר: מיכאל נוטש את חייו ואת ניצני התשוקה שלו לאחת מריה (שמה הטעון הוא מושא להתבדחות חוזרת) במסע לארצו של חברו. שם הוא עובר תאונה לא ברורה שגורמת לו לאמץ את חייו של המשורר וכמעט למחוק את זהותו הקודמת. על הדרך הספר מתאר דמויות רבות שכולן סובלות מדיכאון קיומי רב־שכבתי המתבטא בצורות שונות – מבולימיה דרך מעין מזוכיזם מיני ועד כתיבת ספרות פוסט־מודרניסטית.

סגנון הכתיבה של אנג'ל אפקטיבי מאוד. שכבת האבן הסמלית שהוא בונה סביב דמויותיו משכנעת. מעניין גם האופן שבו הוא מצהיר ללא הרף על מחויבות לאיפוק, בעוד שבפועל המסגרת העלילתית והמונולוגים הפנימיים של הדמויות קרובים לעולם המלודרמה ואופרות הסבון. עם זאת, ההיצמדות לאסתטיקה של דיכאון בסופו של דבר מתגלה כגלגול של חיטוט עצמי, שלא פעם מקשה להפריד בין ביטויים של אירוניה עצמית לפראזות ריקות: "הריק נגרר איתו להיכן שהלך", "אני רגיל לכתוב מהחוסר", "הבדידות שרק בעזרתה אפשר לראות את הדברים כפי שהם ממש", "שאין שם כלום, שהכל בדוי ומזויף".

הספר הזה, מסבירה הכריכה האחורית, מבטיח משחקים בין "מציאות" ובין "פנטזיה". ואכן, תשומת לב מרובה תאיר את הגלגולים השונים לאורכו של תיאורים ודימויים מתוך חלום אל שיחה מדומיינת, מתוך שיר אל דיאלוג ממשי, מהעלילה לחיי דמות הסופר וכן הלאה. אלא שהמרירות המופנמת שמאפיינת את הדמויות, והמשיכה שלהן לטורנדו ביתי שיעשה קצת אי־סדר בחייהן הממוצעים, מונעות מהקורא להשקיע את עצמו באמת בדרמה הזו.

עידו אנג'ל, הסיפור של מיכאל, אחוזת בית
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s