שי גולדן, הבן הטוב

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 19.12.2008

אמא של טוני סופרנו החליטה להתנקש בחיי בנה אחרי ששמעה שהוא מקטר עליה באוזני פסיכולוגית. דור האבות של סופרי ישראל בוודאי שוקד בימים אלה על ארגון של צבא שכירי חרב שינקום בבניהם ובבנותיהם שידם המתחשבנת קלה על המקלדת. בעיניים ישראליות, התופעה של תביעת האבות לדין ספרותי נמשכת כנראה מאז שנות ה־70, עם התחלפות השלטון והפנמת ההלם של מלחמת יום כיפור שקדמה לה. לנקודת הפתיחה הזו הצטרפו עם השנים גם בני הדור השני לשואה שנזכרים בילדותם המצלקת ובסיפור שהוריהם ביקשו לספר להם ולא מצאו את המילים לספרו.

בשנה האחרונה, עושה רושם, פיתחה הספרות הישראלית יכולת ביולוגית מדהימה שבה ילדים יולדים את הוריהם, כמעט בעל כורחם. בסימטריה הפוכה לאתנה, שבקעה ממצחו של זאוס אביה אחרי שבלע את אמה בניסיון למנוע את לידתה – בוקעים אמהות ואבות מאצבעות הבנים. כיובל אחרי שמשה שמיר קבע ש"אליק נולד מהים", כאילו הורות היא טכנולוגיה מיותרת במונחים ציוניים – שבים ונזכרים סופרינו בצירי הלידה והילדות שקדמו לבגרותם (הממשית או הספרותית), והזיכרון כמעט תמיד נוקב וטראומטי (רונית מטלון ואיריס לעאל הן דוגמאות מרשימות לכך).

אולי זה לא הוגן להעמיס על גבו הצנוע של שי גולדן את תסביך האדיפוס הלאומי המשונה שלנו – אבל כמעט שאין ברירה אחרת. 'הבן הטוב' הוא ספר שכל כולו רווי חורים לבנים שלתוכם יוצק הקורא בעל כורחו פרקים מילדותו שלו. זהו ספר שהקריאה בו לפעמים נראית כל כך תלושה ומופשטת – למרות העיסוק שלה בעידן מסוים (שנות השבעים והלאה) – שאין ברירה אלא לצקת לתוכו חומר מילוי היסטורי. ושלישית, 'הבן הטוב' הוא ספר שגבו ותוכו הם כל דבר חוץ מצנועים.

למעשה, אפשר לומר שזה אחד ממפגני היהירות והאגו משולחי הרסן ביותר שאפשר להיתקל בהם בכתובים (כולל 'יומנו של גאון' מאת סלבדור דאלי). זוהי אולי הנקודה המרתיעה ביותר בספר, אבל היא חלק ממכלול שיוצר את אחד המְסַפּרים מעוררי המעורבות שראתה ספרותנו המנומנמת בשנה האחרונה. כבר המשפט האחרון מדגים כמה מידבקת הנטייה של גולדן לתאר את סיפורו האישי על דרך ההגזמה המוחצת, בתוקפנות שתובעת מהעולם את מלוא הקשב לכאביו הפרטיים, ומוחקת את זכותו של הזולת להשמיע את קולו או סתם להתנועע במרחב. הווידויים של גולדן על האיבה שהוא רוחש לילדי אחרים, למשל, כולל איומי כריתת הראש וניקור העיניים שהוא משמיע בליבו או באוזניהם של ילדים שגוזלים מילדיו שלו צעצועים – עשויים להוציא נגדו צו הרחקה מכל יצור נמוך ממטר.

זהו לב סיפורו האוטוביוגרפי של גולדן: אדם מבוגר שמנהל תיאטרון דמים של האשמות וחיבוקים מטורפים עם הוריו, בני המעמד הבינוני, אחות ומהנדס יוצאי רומניה. לולא עובדה גורלית אחת, הדרמה הזאת הייתה נראית כמו כתב האשמה נוסף נגד מוסד ההורות הבורגנית. אלא שגולדן חייב את נכסיו הספרותיים, הרוחניים, הערכיים – את עולמו כאדם וכסופר – לזוג ההורים הללו שאימצו אותו ואת אחיו כשהיו בני 6 ו־7 ולקחו אותם ממוסד הילדים שבו גדלו אחרי שאמם הביולוגית זנחה אותם. אלוהים המתוק שלי – וכמה שגולדן מציק לאלוהים, ובא אליו בטרוניות, ומאיים עליו בשפה של ילד מגודל – אין הרבה ספרים שיביאו קורא ממוצע לפרץ של סימפתיה כלפי הורים באשר הם, על הזילות במעמדם, על השיח הפסיכולוגי המאשים שהפך כאן לשפה שנייה, על כפיות התודה הקיומית שטבועה בתפקידם.

באשר לחוויה האמנותית של הקריאה, העניין הזה סבוך תמיד כשמגיעים לאוטוביוגרפיות. הרגש כאן מפעפע, אבל נדמה שהאלמנט הסגנוני השליט הוא של בלבול. גולדן נע בין קול של מסאי יבש ולא כל כך מרשים, ילד מלהג במשפטים מעגליים וקריין דרמטי: "ושכבתי עם ההיא בחדרי ביום כיפור והמתנתי לעונשי. ולא גמרתי בבית המשוגעים […] אהבתי אותו די כדי שאשנא אותו […] והייתי אשם בכל". מקטעים כאלה, נדיבים בו"ו החיבור, ניגנו באוזניי מאליהם את 'וידוי' של אלכסנדר פן וסשה ארגוב. ההישג של ערב־רב הקולות הזה הוא בכך שגולדן מתיך את הפילוסוף בגרוש לתוך עולמו של הילד – ואת תובנותיו הבוגרות מצייר לעיתים בנוסח המתיילד ביותר. ואין ברירה אלא להגיב ולהזדהות עם העצב שהוא מבטא, מול הטכניקה מעצבנת־אפקטיבית כזאת.

 הספר הזה עוסק בשרלטנות כמרכיב הכרחי ביחסים, בשקר כחומר גלם לאהבה ולספרות. העניין הזה מאפשר לא פעם לגולדן עצמו להתחפר במפגנים של שרלטנות ספרותית או של זריקת זין סגנונית – שמכסים על רגעים שבהם הייתה יכולה להופיע אינטימיות ועדינות אמיתית במקום משיחות עזות של פאתוס. אבל עושה רושם שזו מחלת הילדות של כותבי רומנים אוטוביוגרפיים אצלנו בשנים האחרונות – מחסור בהומור חרישי. לא נורא, גם את גיל ההתבגרות נעבור בסוף.

שי גולדן, הבן הטוב, הוצאת זמורה־ביתן
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s