א"ב יהושע, חסד ספרדי

11111111111111111

 פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 14.1.2011

שתי פטמות – אחת חשופה, ורדרדה ומוארת, השנייה חשוכה ומוסתרת – קורצות למי שייגש לבחון את ספרו החדש של א"ב יהושע בחנות הספרים. מעבר למחווה כלפי הקורא, שלא ייאלץ להתאמץ ולדמיין את הציור בן המאה ה־17 שרודף את גיבור הספר, שתי הפטמות הללו יכולות להתפרש גם כאות לנדיבות של יהושע כלפי פרשניו: הזמנה להצטרף אליו בשעה שהוא בוחן את מקורותיו כסופר, היישר מפי האתון.

יהושע מתואר לא פעם כיוצר מודע לעצמו ששותל בספריו פרשנות עצמית. 'חסד ספרדי' כנראה מביא לשיא את הנטייה הזו. במרכז הרומן עומד במאי מקשיש שמוזמן לרטרוספקטיבה של סרטיו המוקדמים בסנטיאגו דה קומפוסטלה, מוקד של צליינות נוצרית במערב ספרד. יהושע, אולי המתוסרט בין הסופרים הישראלים, עורך כאן בחינה מחודשת של יצירתו ומפצל את הפרסונה שלו למרובע רומנטי שבו פעילים הבמאי המבוסס והיגע, התסריטאי שאיתו עבד בתחילת דרכו עד שהסתכסכו, והצלם הנאמן שמרחף כרוח רפאים מעל העלילה. שלושת אלה חגים סביב השחקנית הראשית, המוזה והמאהבת לעת מצוא של הבמאי. בדומה לכפל הפטמות על כריכת הספר, כל דמות מצטיירת ברומן הזה באופן כפול ומכופל: ריאליסטי ומופשט, ביוגרפי והזוי. השחקנית, למשל, מקבלת שם אחר מכל אחד מאוהביה־יוצריה ("הדמות", למשל, בפי הבמאי).

הטכניקה הזאת הופכת ברומן לדיאלוג עם אחת השאלות הקבועות לגבי יהושע, שנטש כביכול את סיפוריו הגרוטסקיים והמופשטים משנות ה־50־60 לטובת רומנים שעוסקים בהיסטוריה היהודית והישראלית. את השאלה הזו יהושע שותל בפי דמותו של מנהל הרטרוספקטיבה הספרדי: "בשני העשורים האחרונים הפנית עורף לסגנון הסוריאליסטי והסמלי של סרטיך הראשונים […] האם אינך מאמין עוד בעולם טרנסצנדנטלי, סמוי, נסתר, הזייתי, עד שכל כך שקעת בדבקות ביומיומי הגלוי לעין?"


111
מתוך 'חיבוקים שבורים'

 

במילים אחרות, 'חסד ספרדי' בודק אם יש דרך לחזור ולטעום מהחלב הבוסרי והרדיקלי של ראשית הדרך, לפני הכיבודים, המעמד והמיומנות הטכנית – ולא לחינם הדימוי המרכזי בו הוא ציור של איש מבוגר יונק משדי בתו. ובאמת, הספר מצליח לגעת בבוסר, לטוב ולרע. זהו קודם כל צעד די אמיץ של יהושע, שניכרת בו משיכה בריאה לסנסציה שאולי תגרור קצת מהלומות מקוראים. מצד שני, יש כאן פסיעה בנתיב שמשרת לא מעט מוזיקאים, ראפרים בעיקר, מרגע שהם מתבססים ולא יכולים לתאר יותר את חיי הרחוב והמאבק לשרוד: העיסוק בחיי ההצלחה.

יהושע לוקח כאן את הגבר הכבוי שעיצב בספרים אחרים ונותן לו להתנהל על הקו העדין שבין פרודיה עצמית לחזרה בתשובה. החלק המעניין ביותר ברומן הוא חציו הראשון, שמתאר את המפגש המחודש של הבמאי עם סרטיו הראשונים והנשכחים. קוראים ותיקים יזהו בקלות וריאציות על שני סיפורים מוקדמים שלו, בנוסף לשברים מיצירות אחרות. המשחק שמערבל שכבות של בדיון, אוטוביוגרפיה, יצירות אמיתיות ומומצאות מזכיר סרט ממשי שהתפרסם בזמן כתיבת הספר – 'חיבוקים שבורים' של אלמודובר, שאילץ תסריטאי עיוור לשוב לכישלון קולנועי מעברו. גם אצל יהושע, הגיבור נרדף בידי סצינה ארוטית גנוזה. אצל אלמודובר, זו הנשיקה האחרונה עם השחקנית־מאהבת־מוזה; אצל יהושע, סצינה שמעולם לא זכתה להצטלם ובה גיבורת הסרט מיניקה קבצן זקן. בדומה לאלמודובר, יהושע מלביש את הרטרוספקטיבה הזו בחיקוי של גאולה נוצרית.

החצי הספרדי של הספר מוצלח בעיקר מפני שהוא מרומז ומותח יותר – כביכול, בהתאם לסגנון הבוגר שאליו פנה הבמאי; מי שמגן כיוצר מול קהל על השינוי שעשה לטובת התמקדות בקונקרטי ובממשי, ואכן, רוב הזמן עסוק בחישובים לגבי תנומה וארוחות בוקר. החלק שמתאר את השיבה לישראל ואת הניסיון לפתור את משגי העבר – האישיים והמקצועיים – פחות מושך. כאן כבר נעלמת ההפתעה מצירופי המקרים והזליגה של הסרטים לחיי הבמאי – דמויות נשכחות מסרטיו צצות או מאיימות לצוץ בכל רגע – ויהושע מתמכר במלוא המרץ למשחקי אנלוגיות בין כל פרטי הסיפור.

חלקו האחרון של הרומן שב לספרד, במהלך עלילתי מופרך במכוון שאמור לשחזר את הסצינה הגנוזה ולתקן את החטא, הפעם בתוספת פרק גנוז וסהרורי. לא בטוח שיהושע הצליח לחלוב ב'חסד ספרדי' את שתי הפטמות בצורה אפקטיבית תמיד. הקריאה בו אמנם מהנה וחסרת מאמץ, אבל מרגע השיבה לישראל, הצד הריאליסטי של הרומן קצת כבוי וחוזר על עצמו, והבריחה לעלילה פרועה, לקראת סופו, נראית כמו ניסיון מאולץ להחזיר עטרה ליושנה.

לפני כשנתיים דיווח יהושע בראיון שהרומן הקרוב שלו ייקח "חופש מבעיות האומה הבוערות". האלגוריות הלאומיות ב'חסד ספרדי' דווקא לא מוסתרות במיוחד, ואפילו נמסרות על דרך ההומור העצמי. אבל יותר מזה הן מגלות משהו מהותי לגבי הכתיבה של יהושע ומסייעות להסביר את חשיבותו כיוצר ישראלי וציוני: כמו הזקן שיונק משדי בתו, העבר אצלו הוא שניזון מההווה ומקבל ממנו חיות. הכל מנסה להתכווץ תחת סמל אחד ראשוני, לחזור־להתקדם למקור של תמונה אחת. 'חסד ספרדי', במובן הזה, בודק איך תרבות שקידשה פעם את המרד ואת העכשווי מתגלה בסופו של דבר כקשישה מתאבנת.

אברהם ב. יהושע, חסד ספרדי, הוצאת הספרייה החדשה
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s