אהרן אפלפלד, מים אדירים

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 27.5.2011

לפני כמעט חמישים שנה, ספרו הראשון של אהרן אפלפלד אילץ את קהל הקוראים העברי להיפגש עם עולמם של פליטים רצוצים שמנסים להשתלב בחברה הישראלית הצעירה ולא מצליחים להשתחרר מצל השואה. היום הוא נחשב לא רק לאחד מבכירי הסופרים הישראלים, אלא לחבר במועדון של גדולי הסופרים היהודים החיים. אלא שבשנים האחרונות נראה שהמעמד וההכרה עימעמו את הנוכחות הממשית שלו בדיון התרבותי. מדי שנה יוצא ספר חדש של אפלפלד וגורר אחריו ראיונות מכבדים וזהירים שבהם הוא נשאל שאלות דומות: על ההבדל בינו לבין הסופרים בני דורו הצברים, על ההימנעות שלו מהתבטאויות פוליטיות. ניכר שאפלפלד מבקש להדגיש שהוא עוסק בשאלות גדולות מאלו שמעסיקות את הספרות הישראלית.

אם לשפוט לפי הטוקבקים, לאפלפלד יש קהל קוראים מסור ומתמוגג, שכמֵהַ לַשַער שהוא פותח בפניהם להוויה יהודית עתיקה וחידתית שעומדת בסימן של קטסטרופה מיתולוגית. אחרים טוענים שהוא ממחזר אותו סיפור שוב ושוב. ובאמת, מתי בשנים האחרונות הפך ספר של אפלפלד לאירוע ספרותי?

גם 'מים אדירים', כנראה, לא יהפוך לאירוע כזה, למרות שהוא הטוב והמושך מבין ארבעת ספריו האחרונים. הדמיון בינו לבין קודמיו ניכר במהרה, מעבר לשימוש בצורה של רומן קצר. שוב עומד במרכז הספר גיבור שמתמודד עם נתק ממסורת אבותיו. שוב נשאב אותו גיבור למסע אל לב המאפליה שאמור לגאול אותו מאותו נתק. שוב מתגלה המסע כמסע אל ארץ המתים.

הפעם ממוקם הספר מחוץ למפה המיידית של אירועי השואה שהספרות של אפלפלד משרטטת. זמן ההתרחשות סמוך כנראה למלחמת העולם הראשונה, בעוד האימפריה האוסטרו־הונגרית מתפוררת. אפלפלד מרחיב כאן את הרקע לסיפור המיתי, הכמו־היסטורי, שהוא יוצר בהמשכים לאורך כתיבתו. "האבות" היא מילת המפתח ברומן שחוקר את הגזע האפלפלדי של יהודי ההרים בקרפטים, עובדי אדמה יראי שמיים, שהצמיחו מקרבם גם את אבי תנועת החסידות.

 יששכר, אלמן ערירי ורב־כוח, מגלה שרצחו את אחיו העירוני ומשפחתו. הרומן מתאר את המסע לזירת הפשע ואת החזרה המעורפלת של יששכר לביתו. אפלפלד דוחס כאן שתי עלילות יסודיות – מסע הנקמה ומסע השיבה. האיליאדה והאודיסיאה בפחית. את העלילות הגדולות הללו הוא מעצים באמצעות הסגידה האסתטית והרעיונית שלו לשתיקה, ושוב יוצר גיבור שתקן שנעטף בכתר שתיקות. "אם אין מתפללים, מתקלקלות גם מעט המילים שנותרו בפיך", מצהיר הגיבור, שמסעות הנקמה והשיבה שלו מקבילים לניסיון החוזר שלו לשוב אל מילות התפילה ששימשו את אבותיו, אבל הוא כבר לא מסוגל להגות בכוונה כנה.

אפשר להתפעל מדרגת היובש החמור שהפרוזה של אפלפלד הגיעה אליה. הוא נצמד רק אל ההכרחי ביותר: המראות שרואה גיבורו, זכרונותיו המתומצתים, תיאור פרטי היומיום של חיי האיכרים, הרהוריו הדתיים הקצרים. הסגנון הלקוני הזה יוצר קריאה מרוכזת ודרוכה – אבל הוא בעיקר משרה תחושה מחניקה ומורבידית. כל חלקי העולם שאפלפלד יוצר – הטבעי והאנושי – משרתים חוק אחד. שום זרם נגדי לא מפר את הדממה החורפית. כשמופיע אזכור של עוגות פרג סגולות, משהו מרעיד את התמונה ופתאום מובן: הספר הזה הוא שמורת קרח של שחור ולבן כמעט מוחלטים.

מה שמרתיע באמת ב'מים אדירים' הוא האופן שבו אפלפלד מסיר את הכיסוי וחושף שמסעות הגאולה שאליהם הוא שולח את גיבוריו אינם מסעות של כישלון והרס עצמי כמו שהם נראים. השאיפה עצמה היא מוות והתכלות. אם אפלפלד נתפס פעם כמי שמחדיר לתוך הספרות הישראלית את הקול האסור של היהודי הגלותי, החלש, וכמי שחותר תחת הסיפור על גיבור ציוני חדש, שורשי ויצרי – כאן הוא נחשף כיוצר מיתולוגיה אלטרנטיבית, כמו־ציונית, משלו. היהודי האמיתי לפי אפלפלד הוא איש האדמה והאמונה, איש התפילה האותנטית שצומחת מתוך עבודת כפיו – שההשכלה והספקנות ניתקו אותו משני המקורות כאחד.

האינטלקט וחוכמת ההסתכלות של אפלפלד ככותב מעודדים את הקורא לחשוב שהוא מעמיד את הרעיונות האורתודוקסיים האלה בסימן של אירוניה או לפחות של תמיהה. 'מים אדירים' מחליש מאוד את ההשערה הזאת. לא רק שאסונם של היהודים מוצג כחטא על התנתקות ממקורותיהם – אלא שהקורבן שעליהם להקריב מדי דור הוא חלק ממחזור דמים של עקידות שמחיה את הקשר בין היהודי לבין אלוהיו. לא פלא שהמסע של הגיבור מוקבל לפסח ולשבועות.

לסיפור הזה יש כוח רב. אפלפלד יצר כאן מין קאובוי יהודי קודר, בעזרת הרבה פחות קריצות וצחקוקים מנסיונות מקבילים שאפשר למצוא בספרות ובקולנוע האמריקאיים בשנים האחרונות (למשל ב'ממזרים חסרי כבוד' של טרנטינו). באותה מידה, יש בספר הזה מימד מקומם. לא רק שהוא חסר יכולת או רצון להשתטות, לקרוץ או לרכל – כל החלקים הללו בחיי אדם נמחקים לטובת התשוקה לדבר עם המתים.

אהרן אפלפלד, מים אדירים, הוצאת כנרת־זמורה־ביתן
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s