סמי מיכאל, מעוף הברבורים

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 6.5.2011

סמי מיכאל הוא סופר אהוב, מוערך וחשוב, אבל הקשר בין תעופה ובין 'מעוף הברבורים', ספרו החדש, דומה לקשר בין ברבור חי ונושם לפוחלץ.

על פניו, הרומן הצנום הזה מציע סיפור מעניין. במרכזו עומדת מערכת היחסים בין שני אחים בישראל שבין מבצע סיני למלחמת יום כיפור. האח הבכור וויליאם היה אמור להיות נער הפוסטר של הספרות העברית. חתיך, ערכי, לוחם. ואכן, עד הטרגדיה ששינתה את חייו – כל צעד בסיפורו מגשים את ההבטחה שהייתה גלומה בו מילדות. ההיכרות של הקוראים איתו נפתחת בפאזה השנייה של חייו: סופר צללים יהיר, מריר ומפוחד שלא יוצא מפתח ביתו.

גיבור הספר הוא שרגא, אחיו הצעיר של וויליאם, שגדל בצילו המזהיר, אבל הפך לחברמן סוג א': גברי, צנוע, אוהב חיים; מי שלקח על עצמו להוביל את שתי המשפחות שהקימו הוא ואחיו. מערכת היחסים הטעונה והמסתורית כביכול בין האחים מעוצבת בעזרת שתי אנלוגיות עיקריות. במישור אחד, הקשר ביניהם נבחן מול הקשר הסימביוטי בין ילדיהם, נער ונערה. הרומן נפתח באזהרה הקודרת של וויליאם, שהחברות בין הדודן והדודנית תהפוך לקשר מיני. האנלוגיה השנייה בנויה על ההשוואה בין המקצועות של האחים ושני סוגי היצירה שבה הם עוסקים. תפקידו של וויליאם הוא להפיח חיים בטקסטים עקרים ובנאליים; שרגא הוא יערן שתפקידו לטפח את היער הציוני המוזר: צורת חיים שקמה יש מאין אחרי שהיערות האותנטיים בארץ נהרסו ברובם. בשני המקרים אמור היוצר לשוות למה שהוא בעיקרו מלאכותי, מחושב וסינתטי – חזות אמינה, טבעית, צומחת מעצמה.

בדיוק במשימה הזאת הרומן נעצר – עניין מפתיע ביחס לסופר בכיר כמו מיכאל, שמזמן כבר הוכיח את היכולת שלו לרתק לסיפור. זאת אומרת, המילים ממשיכות להשתבץ אחת אחרי השנייה, העלילה מתקדמת, עובדות מרעישות נחשפות לגבי הדמויות, אבל את האפקט הכללי אפשר לסכם במילים "לא כיף". גם אם יש שינוי בקצב או בזווית מסירת הסיפור, ההרגשה מלאכותית כמו רכיבה על אופני כושר. בסופו של דבר, רוב הקריאה מוקדשת לניסיון להסביר את האדישות הגדולה שהספר מעורר. התשובה פשוטה וברורה כל כך לעין, שלוקח לה זמן להתגלות.

אם שרגא חוקר את המזיקים הזעירים שיכולים למוטט יער שלם (משל לריקבון הפנימי שמאיים למוטט את האילן המשפחתי שלו), הקריאה ב'מעוף הברבורים' חושפת מחלה פשוטה שתוקפת לא מעט ספרים ישראליים: נגיף המסבירנות. בשדות הדיפלומטיה העולמית ההישגים של ישראל אמנם שנויים במחלוקת, אבל רבים מסופרינו מצטיינים ביכולת לפרש עבור הקוראים כמעט כל פרט ביצירה. הפרשנות העצמית הזו מעניקה ללא מעט ספרים טובים בפוטנציה אופי של ספרות נוער, ספרות שמניחה שתפקידה הוא להרצות.

ייתכן בהחלט שמסתתר בתוך 'מעוף הברבורים' רומן אמיתי, אבל כמעט בלתי אפשרי להגיע אליו בגלל הנוכחות המתמדת של המספר שיצר מיכאל, שעומד מאחורי הקוראים ולוחש באוזניהם כמו מדריך מסור מדי במוזיאון. כל דמות מוצגת באמצעות תקציר של קורות חיים ורשימה סתמית של קווים לאישיותה: "שלא כמיטל, זוהר היה חבר בתנועת נוער ואהב בה את החברים, המשחקים והמשימות, אהב לקרוא וגם אהב כלבים וחתולים". הבחירה במספר שנוכחותו מורגשת היא בחירה לגיטימית, בדיוק כמו הניסיון ההפוך לטשטש לחלוטין את העקבות הגלויים שלו, אלא שכאן – למרות הסודות המשפחתיים הכאילו־אפלים, למרות העיסוק הכאילו־חושפני באחורי הקלעים של תעשיית הספרות, למרות הפרישה ההיסטורית – ההתרחשות הספרותית ממוקדת כל כך חזק בחזית הדברים, שהיא חונקת אצל הקורא כל אתגר ליצור סיפור קריאה אישי. למה למתוח קווים בין הנקודות אם מישהו עושה את העבודה בשבילך?

מאחר שרוב הספר מוקדש לקטלוג עדויות אופי של הדמויות, רוב החלקים בו נשארים בצקיים. הדיון בקשר בין ספרות ליחצנות טריוויאלי מאוד. העיסוק בגילוי עריות לא מספיק מפותח (הנושא הזה עדיין מחכה לידיים ספרותיות לא מבוהלות). נקודה אחת מזדהרת לטובה בכל זאת. מיכאל יודע גם כאן לתאר בצורה משכנעת השתוקקות של גבר לאישה. היחסים בין האחים והאישה בחייהם לא ממציאים את המשולש הרומנטי מחדש, אבל החזרה, שוב ושוב לאורך הספר, על עצם הרצון לגעת בגוף חם ואהוב היא אי קטן של אמינות בתוך ים של נסורת.

סמי מיכאל, מעוף הברבורים, הוצאת כנרת־זמורה־ביתן
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s