רחל חלפי, כחול נגד עין הרע

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 24.2.2012

קובץ הסיפורים הקצרים של המשוררת רחל חלפי מזכיר שפרוזה ישראלית יכולה להיות דבר מעניין, קריא, חכם ולא שגרתי. שאפשר לצאת מגבולות הסלון המשפחתי ולגלות בחוץ גולשי גלים בתולים מקליפורניה, ובאותה מידה, שאפשר לגלות באותו סלון משפחתי חרקים זעירים ולרתום אותם למסע הזיות פילוסופי. 27 סיפורים שיכולים לגעת גם בטראומה ובפחד המוות – בלי לאבד את חוש ההומור ובלי להסתגר במרחבי הדיכאון. להזכיר שספרות היא ביטוי של חופש.

אפשר לגשת ל'כחול נגד עין הרע' כביקור בחדר צדדי במפעל של חלפי ככותבת. בעשור האחרון התקבע המעמד שלה כמשוררת מרכזית, בין היתר בזכות 'מקלעת השמש', הקובץ המקיף של מבחר שיריה מ־2002. במובן הזה, 'כחול נגד עין הרע' הוא חלק ממהלך של כינוס ומבט לאחור בסיפורים שנכתבו משנות ה־60 ועד השנים האלה ולא פורסמו עד היום בספרים (מלבד אחד מהם). ואכן, הקובץ מבטא את העמדה של משוררת־חוקרת שמזוהה עם חלפי: את העקבות של ניו־אייג' ומטפורות מדעיות, את הדיבוב של יצורים ודוממים, את המודעות הפמיניסטית העמוקה, את הניסיון לעקוב אחרי פיתולי המחשבה האנושית.

לא רק שבסיפורים משולבים שירים של חלפי (זהות היוצר שלהם כמעט תמיד בדויה), חלקם מציגים גרסה סיפורית לדימוי או לרעיון מוכרים משיריה. העיסוק של חלפי כמשוררת בדימוי האישה כבובה מתגלה, למשל, כבר בסיפור השני בקובץ, שמתאר את החיבה של המספרת לבובות זנוחות שהיא מוצאת ברחוב, במקביל לפלירט בינה לבין היפסטר רודף שמלות שמצייר את יחסי המינים כתיאטרון בובות דוקרני. בכיוון אחר, ההתבוננות האינטנסיבית של חלק מהסיפורים בבעלי חיים ובחפצים משלימה את 'ספר היצורים', אנתולוגיית שירים של חלפי שפורסמה לפני כחצי שנה.

מכיוון ביוגרפי, חלפי נוגעת בתקופות שונות בחייה, בעזרת סיפורים שמוצגים כזכרונות או כעיבוד חופשי של חוויות שונות, כסטודנטית בארה"ב למשל. הסיפורים האלה שופכים אור על ההתעצבות האמנותית שלה, על המפגש שלה עם תרבות הנגד האמריקאית, עם העידן הרוחני של קליפורניה בשנות ה־70.

כל זה מעניין, אבל לא יותר מזה. חלפי עצמה משחקת על הציפיות האלה לגילוי וחשיפה מצד הקורא ומצד עצמה כהיסטוריונית פרטית. ההקדמה לקובץ הסיפורים היא סיפור בפני עצמו. בתחבולה קלאסית, חלפי מתייחסת לסיפורים כאל שיירים, כעיזבון נשכח של אדם חי, אבל מעמידה את האותנטיות שלהם בספק. היא מלבישה על המספרת שם אחר משלה, ומעלה שאלות לגבי הערך הספרותי של הסיפורים בהמשך – תעודת ביטוח מושלמת, סימן היכר למשחק פוסט־מודרניסטי. היומן, אוסף השברים, הערבוב של בדיה ותיעוד.

גם זה בעיניי לא העיקר. העיקר מתגלה בניסיון של הסיפורים לעבור תדהמה מחודשת. לשוב לאיזו חוויה ולהמציא אותה עד שהיא הופכת לסיפור חדש. השאיפה הזאת עומדת לפעמים על סף מימוש. שיעור הקומה של חלפי ככותבת וכאדם מונע ממנה לייצר טקסטים סתמיים – שההקדמה מציגה אותם מראש כבדיחה לא מוצלחת, כדבר תמוה. למשל, נאום חוקרת צעירה בפני ועדה אקדמית שמעלה סדרה של שאלות לגבי מקורן העלום של בדיחות, לגבי הזהות המסתורית של יוצרי הבדיחות. לחלפי יש יכולת לקחת גרעין קטן – של מראה, של שאלה, של עובדה מדעית – ולהפוך בו עד שהוא מתפשט למחוזות של אבסורד ושירה.

זאת היכולת להשתמש בעולם כצעצוע – צעצוע שמסתיר בהתחלה את האיום הגדול שהוא מייצג, אבל פורץ בסוף למימדים כבירים. הסיפורים הטובים ביותר בקובץ הם אלה שהשעשוע והמוזרות צוברים בהם תאוצה ומגלים אובססיה משכנעת. הסיפור 'גקו גקו', למשל, הוא מין גלגול חדש לטקסטים גותיים על ישות דמונית שרודפת את האדם, ולא ברור אם היא בוקעת מתוכו או מתקיימת במציאות. גיבורת הסיפור היא פסנתרנית מעורערת מעט שלתוך שגרת האימונים שלה חודרים שני טקסים. היא מתחילה להאזין לקול ש"בִקבק צלול ותמים בלילה החם"; קול טבעי־מכני, מדויק וחף מרגשות, שמביא אותה לרגיעה. במקביל, היא לוכדת פרפרי לילה שדוחים ומושכים אותה, כאיום חיצוני שבוקע לביתה. במהרה מתגלה שהקול הוא קולה של לטאה, אולי של שממית, שטורפת את פרפרי הלילה.

הסיפור הזה ממחיש את המיומנות הקומית של חלפי. את היכולת שלה לתאר בקול אחד הוויה מאיימת בסגנון 'העורב' של אדגר אלן פו – מתוך קול אחר, מרוחק, בוגר או מודע לעצמו. היא מצליחה לתמרן את הדמות ואת הקורא בין הזדהות ופחד שמעוררים הטורף והנטרף כאחד. היא מצליחה להמחיש את השאיפה של האמן לאיזו מהות טוטאלית, לקשר אותה להוויה קדומה וטרום־תרבותית, אבל לעצב אותן, כאמור, כתיאטרון בובות עכשווי וקצת מגוחך.

האחיזה בכל המושכות הללו מתגשמת רק בחלק מהסיפורים. למשל, בתיאור מדהים ומצנן רקות שמתרחש במזבלה עירונית, או ביחסים מצחיקים־נואשים שמתגלים בסיפור אחר בין הגיבורה לבין חרק כמעט בלתי נראה שהיא מנסה להחיות. סינון קפדני יותר של הסיפורים היה אולי פוגע במניפת הסגנונות והנושאים של הספר, אבל היה מסייע לו להתבלט כיצירה עצמאית וחזקה.

רחל חלפי, כחול נגד עין הרע, הוצאת הקיבוץ המאוחד

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s