אלונה קמחי, ויקטור ומאשה

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 1.6.2012

אפשר להתייחס לתוכן הרומן החדש של אלונה קמחי (עלילה, דמויות, מבט היסטורי) – ויש בהחלט למה להתייחס – אבל אולי עדיף לדבר קודם כל על הסגנון שלו. יותר נכון, על מאפיין מרכזי באופן שבו 'ויקטור ומאשה' מסופר. שלושת ספרי הפרוזה הקודמים של קמחי היו ממלכה של דיבור בגוף ראשון – של דמויות שמספרות לקוראים ולעצמן על חייהן, על המשברים והקשיים שבהן נאבקו. ברומן הנוכחי שלה, קמחי עוברת לדבר בגוף שלישי על שלושת הגיבורים: סבתא ושני נכדים מתבגרים שהגרו מאוקראינה לישראל בשנות ה־70.

הקול החיצוני שפונה לקורא בספר הזה אוהב לסכם ולאבחן. הגיבורים שלו הם אמנם אנשים אינטליגנטים, לפעמים שנונים ומעמיקי מבט – אבל את המחשבות והרשמים שלהם מעבד תמיד קול שנון ומחוכם יותר. על פניו, הקול הזה מתמצת ומחדד את הבליל הפנימי של תודעת הגיבורים. בפועל, הוא מנפח את הספר ועוטף את ההתרחשות בשומן מיותר. "הלוא היא עצמה לא העלתה בדעתה", לומדים למשל הקוראים על הסבתא שמגיעה לארץ כדי לטפל בנכדיה היתומים, "בעודם מתארגנים למסעם ליזראיל המחורבנת הזאת, מדינה אוריינטלית מלאה ז'ידים – שיכה בה כאב שכזה, רק את הבדידות המחליאה החלה לחוש עוד לפני שעזבו, כאילו הייתה אות מבשר רע, סימן של כישוף אפל שהוטל על עתידם".

שיתוף הפעולה פחות או יותר ברור. קמחי תורמת ביטויים כמו "סימן של כישוף אפל". הסבתא אחראית ל"יזראיל המחורבנת" ו"למדינה אוריינטלית מלאה ז'ידים". קמחי תורמת את העברית. הסבתא – את תמונת העולם הסטריאוטיפית. הקוראים, מצידם, מקבלים פרופיל מובן: לפניכם אישה שנאלצה לעזוב את מולדתה, זרה ועוינת כלפי ביתה החדש, מטפחת דימוי עצמי מתנשא כפיצוי לקשיי הגירה. השאלה היא אם יש באמת צורך באפיון הזה. האם היה אפשר להבין את עמדת המוצא של הדמות בצורה מלאכותית פחות.

קמחי מבקשת ליצור כאן שילוב בין רומן חניכה לסיפור על הגירה. לקחת שלוש דמויות ולבדוק איך הן מנסות להתאקלם בסביבה קשה ולא מובנת (זירת ילדותה הממשית של קמחי ביישובי הקריות של שנות ה־70), איך הן מנסות להתקרב לאדם אחר, כלומר, להיקשר למקום ולגבש תפיסה עצמית חדשה ויציבה. במישור העלילתי, הספר מצליח לממש את המשימה הזאת. אלא שהסיפור המעניין די מסתתר תחת סגנון המסירה השתלטני של קמחי – שהיה יכול להתפרש דווקא כצעד של התקדמות כסופרת, לעמדה אולי אירונית ומרוחקת יותר.

קמחי היא כותבת שמבינה את כוחן של המלודרמה ושל הסנסציה, ויכולה לתת להן לדבר בשם עצמן. מתחילת דרכה היא הציגה דמויות שנמצאות על גבול הריאליזם ועל גבול הפנטזיה הרומנטית, כמו שמעידים שמות ספריה: 'אני אנסטסיה', 'סוזנה הבוכייה' ו'לילי לה טיגרס'. ברומן הנוכחי היא חוזרת לזירה שמזכירה את 'סוזנה הבוכייה', מאפשרת לקורא הישראלי להציץ לחדרים הפרטיים של דמויות שעדיין נושאות מטען של קסם זר של עקירה, ולעמת אותן עם המציאות הישראלית – דווקא בעזרת מהלכים מלודרמטיים. הרומן הזה, שמתרחש "ערב המהפך הפוליטי של 1977", במילות כריכת הספר, מבקש ללכת לכיוונים היסטוריים יותר ומתרחק מהאופי הקרקסי של ספרה הקודם. אבל כמו שרומז הצילום על הכריכה – תמונה אפלולית של נער ונערה עגומים, הוא חשוף חזה, היא בגופייה – גם הפעם קמחי מבקשת לחשוף תכנים כאילו אפלים ולהאיר אותם במבט לירי.

קמחי ממשיכה להתעניין בדמויות עדינות ופגיעות מאוד מצד אחד, שיש בהן גם מימד גלוי ומודע לעצמו של רשע, אלימות ואנוכיות. זהו, בעיניי, הכוח שלה ככותבת. היא מנסה לפרק כאן לגורמים את האנוכיות הזאת, את מה שסוזנה הבוכייה כינתה "מבט מרושע", בעזרת הקשר פסיכולוגי וחברתי ובעזרת חוויית ההגירה. באותו זמן, היא לא מוותרת על ההקשר הפופולרי והקונבנציונלי – קודם כל בעזרת סיפור ההישרדות של שני האחים היתומים (בנקודה מסוימת, קמחי פשוט מצטטת את דיקנס).

אבל הפוטנציאל של 'ויקטור ומאשה' מתממש רק באופן חלקי. כנראה דווקא מפני שזרות משכנעת או תחושה של חוסר אוריינטציה לא חודרים אליו. הסיכומים ועדויות האופי לגבי הגיבורים משמשים לא פעם הקדמה מיותרת להתרחשות. לקורא אין הרבה הזדמנויות להיות מופתע. כל שאלה או חידה נפתרות עוד לפני לידתן.

בשליש האחרון של הספר העניינים נכנסים לקצב גבוה יותר. הנוכחות של קמחי מתעדנת, הקשר של הקורא עם הדמויות והיחס להתרחשות מתעצמים, אבל זה כנראה מאוחר מדי. למרות הצילום החשוף על הכריכה, לקמחי אין שאלות חדשות לגבי הדמויות שלה, אף פיסת עור לא מפתיעה אותה. נדמה שהיא בעיקר מוציאה לפועל תובנות קיימות לגביהן. במובן הזה, 'ויקטור ומאשה' הוא ספר שמעוניין לדבר בעיקר עם עצמו.

אלונה קמחי, ויקטור ומאשה, הוצאת כתר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s