חמוטל בר־יוסף, מוסיקה

11111111111111111

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 19.10.2012

בתור ספר פרוזה ראשון של משוררת ותיקה, משתדל 'מוסיקה' לעשות דווקא. בניגוד לציפייה לסיפורת פיוטית ועדינה שהוא מעורר – מתעלל קובץ הסיפורים הקצרים של חמוטל בריוסף בשאיפה להתעלות מעל היומיום ולגעת ביופי. אם פלובר הוביל את אמה בובארי מקריאה תמימה בספרות רומנטית לחיכוך מכוער במציאות, בריוסף מגחכת על עצמה ועל קוראיה ועל כל היתר שמחפשים בעולם הרמוניה ומוזיקליות.

גיבורי הסיפורים, שתופסים עצמם לא פעם כאנשים בינוניים, נושאים עיניים לדמויות שיכולות לגעת בשלמות. גיבורת סיפור הנושא, למשל, היא מורה לשעבר, אישה מבוגרת ועולה חדשה שהעבירה שנים ארוכות בוויתורים מסורים לבעלה הפסנתרן. מכתב לא צפוי ממנו, שנים אחרי שעזב אותה לטובת זמרת – כלומר, חברה במסדר המבורכים בכישרון ליופי – מוביל אותה להשוות בין החיים לצידו ובין חייה החדשים. למרות הניסיון שצברה, אף שהשנים הסירו כל קישוט מהאנוכיות חסרת הבושה של הבעל, שוב מובילה אותה התשוקה לחיי מוזה לעמדת המעריצה העיוורת מרצון.

את הסיפורים בקובץ אפשר לחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון בוחן את מה שמוצג כהשתוקקות אטומה להתבונן ביפה. הכישלון הברור מראש להגשים אותה מנוסח מנקודות תצפית שונות, ותוך כדי ביטויים מתחלפים של רצינות והומור. הסיפור 'דברים יפים' מתאר מעבר גחמני מעיר מכוערת לעיר כאילו יפה, כאילו נצחית, בסרקזם קצת אורלי קסטל־בלומי: "הילד אוהב קוקה קולה, את הכלב ואת הפעולות של הצופים […] הבטחתי לו שהכלב יאהב את העיר שעל ההר. הבטחתי לו שלג. אני משתדלת לחנך אותו שגם כן יאהב דברים יפים". בעיר היפה פוגשת הגיבורה־מספרת את ההשתקפות המופרכת, הילדותית או המטורפת של המשיכה ליפה. בדירה מעליה רוקדים השכנים בתחתונים שחורים ובכפכפים לבנים ומרעישים כי "זה מה שאנחנו אוהבים. ככה זה יפה בעינינו. אין מה לעשות". בדירה שמעל מתגורר זוג זקנים בנוסח חנוך לוין, גרוטסקיים ומחרחרי מלחמה על פני השטח, אבל כמעט פיוטיים והרואיים באור המתאים.

ההשתקפויות האלה של הגיבורה מאפשרות לבריוסף לשחק משחק כפול: להציג מבט מבודח, מפוכח ועכשווי בתפיסות מיושנות של יופי – ובאותו זמן להצדיק את עצם ההיקסמות, ולאפשר למשהו גדול מהחיים לבצבץ דרך ההריסות של המאות ה־20 וה־21. גם אם אלו שאוחזים ביופי מתגלים כנצלנים, כאכזרים – המתבוננים בהם, חסרי אונים ונרפים ככל שיהיו, זוכים לרגעים של התעלות. הסיפור הארוך בקובץ, למשל, בוחן את תפקיד האוהב המיוסר וטרוף הדעת, מין ורתר הצעיר, באמצעות סיפור של אהבה אפלטונית בשנות השבעים.

האגד השני של הסיפורים הולך כמדומה בכיוון אוטוביוגרפי ומתבסס על ילדותה של בר־יוסף בשנות הארבעים. הסיפורים האלה משתמשים בצורה בולטת יותר במבנה אדיפלי, ומתארים רגעים של תשוקה ילדותית והתעלמות מאיסורי הילדות. גם כאן, המבט המפוכח לאחור, המציג בצורה קלה דברים שהיו חריפים בעיני ילדה – הוא גם רישיון לגעת במשהו מיסטי, מועצם, נסתר. גם אם הוא מתגלם בלעיסה של מסטיק משומש שילדה ערבייה מעבירה לגיבורת אחד הסיפורים, דרך גדר במחנה עצורים: "ידעתי שההנאה הזאת היא זמנית ושיש לשמור עליה בסוד מוחלט".

הסיפורים האוטוביוגרפיים, סיפורי הילדות, לא רק חושפים צד אישי ביצר המוות ובשכול המשפחתי שמופיע בסיפורים הראשונים בקובץ – הם מכוונים את הקורא לקשר את הגיחוך כלפי המשיכה ליופי, את ההתבגרות ביחס למשיכה הזאת, לסיפור ישראלי רחב יותר. מצד אחד מוצגות כאן תמונות חושניות של ילדות ישראלית קלאסית, עמק יזרעאלית – צמה שנגזרת בטיול שנתי, חלב שנשפך בהליכה לילית במושב. מצד שני מתגלית בהם אלימות ופציעה עצמית שמושלכות אל העתיד, אל ישראל העירונית, הבוגרת, הלוחמנית.

הסיפורים האחרונים בקובץ חוזרים להווה, ומשגרים חיצים סאטיריים לכיוון בר־יוסף עצמה, כמו לעבר אחרים שמבקשים לאתר במציאות העכשווית סימנים ליופי, לעדינות. הם מאלצים את הקורא ואת המספרת להתבונן במחוות של גסות לשמה, ואולי להיבהל מהן פחות. 'אני שונאת את בוסטון', הסיפור האחרון בקובץ, מוביל את הגיבורה והמספרת, חוקרת ספרות כמו בר־יוסף, להתפעל מגילויי עדינות, פאר ועושר בעיר זרה, מחוץ למרחב הישראלי הערסי. ההתגשמות המתמשכת של הפנטזיות שלה – מחיאות כפיים באקדמיה, סקס עם חתיך אירופאי – מסתיימת בהתרוקנות מוחלטת, בהכרה בכיעורה של העיר הזרה. "בוסטון", חותמת בר־יוסף את הסיפור, "הרימה את שמלתה ההדורה, והראתה לי את אחוריה. הייתי מוכנה לנשק אותם". סיפורי הקובץ אולי לא מנסחים עיקרון חדש של יופי או מציעים דרך חדשה לגעת בו, אבל הם מוליכים את הקורא בחוכמה לנשק את המציאות בישבנה.

חמוטל בר־יוסף, מוסיקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s