רפאל ירושלמי, להציל את מוצרט, תרגם יהושע קנז

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 25.4.2014

מבחינת העיצוב האמנותי שלו, 'להציל את מוצרט' הוא ספר מוצלח. הוא כתוב, ערוך ומתורגם היטב. אם יצבור מספיק קוראים ישראלים, אם ייפול על קוראים בעלי יוזמה, הוא יכול לשייט בקלות בתעלות של תעשיית התרבות: להפוך להצגת יחיד מאופקת, לסרט במימון אירופי, מצחיק־נוגע ללב, שרואים בבית קולנוע ישן באזור השרון. הוא יוכל להשתלב במערכי שיעור ליום השואה של כיתות למחוננים.

'להציל את מוצרט' ראה אור ‭2012־ב‬ בצרפתית – שפת הכתיבה של רפאל ירושלמי, שנולד בפריז לפני 60 שנה ועלה לישראל. גיבור הסיפור הוא מעין מבקר מוזיקה. הספר מורכב מיומן שהוא מנהל במשך שנה, מהקיץ ההיסטורי של ‭,1939‬ בפתח מלחמת העולם השנייה. הידע המקצועי שלו בתחום המוזיקה הקלאסית מספק לו עדיין מעמד מסוים, קצת הטבות, ובעיקר, מפלט ומשען רוחניים. התקווה, המחשבה החופשית, האירוניה כלפי עצמו וכלפי הסובבים אותו עוד עומדים לרשותו. הוא מוגבל ובן חורין כאחד.

האתגר הישיר של הספר – להיקרא כעדות אמינה מבחינה פסיכולוגית והיסטורית, ובמקביל ליצור מסגרת מוצקה של סיפור, של סגנון, של רעיון – מתגשם. או די מתגשם. אם להשתמש במילים הכנות שבהן הגיבור מתאר ביצוע קונצרטנטי של מוצרט – התגלמות המוזיקה ההומניסטית, בעיניו, התשליל של המוזיקה הכוחנית, הבומבסטית, הלאומנית, שהנאצים אימצו כסמל – "זה לא היה נהדר, לא, אבל משכנע. מנוגן כהלכה. לקבל או לדחות. קיבלתי‭."‬ גם אני: אם היו מציגים לי חלקים מהספר, נדמה לי שהייתי מאמין שזאת עדות אמיתית, שריד. גם אורכו הקצר, המיקוד והחסכוניות הם יתרון ברור. לא רק המחשה לכתיבה יומנית, תכליתית, מקוטעת, אלא גם דרך להתבדל מרומנים היסטוריים ארוכים, מדושנים, מסוגננים. ביטוי לסלידה של הגיבור מאמנות בומבסטית.

למה בכל זאת לא מתחשק לי להתמסר לספר הזה? יש משהו גדול ומורכב יותר מהספר עצמו, שמחליש אותו בעיניי; שהופך אותו לעוד ספר בערימה של ספרים שנעזרים ב'שואה' כרקע היסטורי ודרמטי לאיזו אמירה עקרונית על חיי האדם, על אמנות, על אנושיות. שם הספר, לדוגמה. הבחירה במילים 'להציל את מוצרט' יכולה להיחשב לצעד ספרותי חכם וקולע. זה הרי לב הספר, תמצות האמביציה של הגיבור להשתיל סוס טרויאני לפסטיבל מוזיקה בחסות הנאצים שהוא מסייע לארגן; להשחיל לפסטיבל יצירה שתבטא התנגדות לברבריות. למרות העידון שמאפיין את הגיבור, את הספר ואת התרגום של יהושע קנז, ולמרות הפיכחון והאירוניה העצמית שהם מבקשים לבטא – המודעות לחולשות של הגיבור, לאינטרסנטיות שלו, לפחדנות הטבעית, לאליטיזם המגוחך לפעמים – הם לא מצליחים להימלט בעיניי מהתגנדרות צדקנית. 'להציל את מוצרט' הוא אולי שם אירוני, מודע לפומפוזיות שבו, אבל הספר מזין בכל זאת, בדרכו הנבונה והרב־משמעית, את הדחף של קוראי ספרות היום, בטח בישראל, להסתרק ולהתמרק. גם כאן אפשר 'לקרוא את לוליטה בטהרן'. להרגיש כמו אי בודד, לא נגוע, יפה, בזמן שמלחמה מבעבעת מסביב.

גיבור הספר עובר מהפך ברור. מאי־השתייכות, בירוקרטית ורגשית, לשום גוף – הוא מאלץ את עצמו להתגייס, להיעזר בכלי הנשק המעטים, הסמליים, שיש לו. והנה ספוילר: הוא מצליח להציל את מוצרט, להזדהות עם החלשים, עם היפים, להציל את נפשו לפחות במסגרת הספר, ליצור חפיפה בין המוזיקה לבין היהדות. למזג בין הפרטי לאוניברסלי.

בעשורים האחרונים, יומנים אמיתיים או פרוזה אוטוביוגרפית של כותבים יהודים מזמן מלחמת העולם השנייה הופכים לפעמים לתגליות ספרותיות. אפשר לקרוא את היצירות האלו בצורות שונות, ובכל זאת, נדמה שמשותפת להם איזו שאלה: איך הצליחו אותם אנשים לשמור על צלם אנוש, להמשיך לאחוז ביפה גם כשהברבריות משתוללת סביבם. 'להציל את מוצרט', שמתחפש לז'אנר הזה, כאילו מטיל על הקורא העכשווי את החובה הזאת: קריאת היומן, ההזדהות, היא גם נכונות סמלית להוציא לאור את המשאלה של הגיבור, להפיח חיים בספר שלו. בוודאי כאשר חלקים בסיפור מעוצבים כמכתבים לבן של הגיבור, שעלה כנראה לישראל. הקורא, בטח בתרגום העברי, הופך לשגריר של הבן. והגיבור הופך למין אב.

ולמרות זאת, אפקט מרכזי שנוצר בקריאה הוא של רוגע דווקא. מתוך ההשוואה בין הגיבור, אוהב היופי, לבינינו – אוהבי הספרות היפה – נוצרת התחושה שאנחנו חיים בעולם בטוח יותר, הגון יותר, תרבותי יותר. הספר מנצל את ההזדהות הטבעית שיוצר גיבור כזה, אבל לא מצליח להבהיר את המרחק הפוליטי, ההיסטורי, העקרוני בינינו לבינו. אם גיבור שחפני, יהודי למחצה, מצליח לשמור על האירופיות שלו, על האזרחות התרבותית שלו, ואפילו לדרבן את עצמו לפעולה – גם הקורא מרגיש שהוא שייך לצד הנכון והיפה של המתרס. גיבור הספר מציל, אולי, את נפשו בעזרת האמונה באמנות. ואנחנו – נקרא את הספר

רפאל ירושלמי, להציל את מוצרט, תרגם יהושע קנז, הוצאת עם עובד

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s