בעקבות מהומת פרס ישראל לספרות

1

פורסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 20.2.2015

התגובה הראשונית, הטבעית, המתבקשת לפארסה סביב פרס ישראל לספרות הייתה שמחה לאיד. הנה הם, מעניקי הפרסים המקצועיים, מקבלי הפרסים המקצועיים, מפסיקים לרגע לדלג מוועדה לוועדה, לכבד אחד את השני בפרסים. נחמד לראות אותם משרבבים את השפה התחתונה, זועפים, עוזבים את הכיתה בכעס. לראות סיכה ננעצת בבלון הנפוח.

אבל ככל שמצעד המתפטרים, המוחים, נביאי הזעם התארך – צצה גם סיבה אמיתית לאופטימיות. הנה פתאום, בזכות הסקנדל, אנשי רוח ונשות רוח ישראלים נזכרים מחדש, ואגב כך מזכירים לכולנו, מה משמעות המושג "איש רוח". מהי המחויבות הבסיסית שכרוכה בעיסוק בספרות, באמנות, במחקר, בשיפוט אמנותי וערכי. נכון שיש משהו קצת פומפוזי בשרשרת ההתפטרויות של שופטים ומועמדים לפרס. בעלבון ובהפתעה שהם ביטאו, בגילוי של אמריקה. יש הרי מעט מאוד מגזרים וקבוצות בחברה הישראלית שמידת החופש והביטחון הפוליטי שלהם לא הצטמצמה בשש שנות עידן נתניהו וחברי ממשלתו. לא רק עובדים זרים. לא רק ערבים ישראלים. לא רק בדואים. לא רק הומואים. לא רק נשים מכל מגזר, שבשנים האחרונות חוו השפלות סמליות וחוזרות מטעם נציגי המדינה. לא רק מי שרואה את המשכורת שלו קפואה או נשחקת. ההנחה שאפשר להמשיך בחיים הרגילים, שאפשר להמשיך לשחק במשחק התרבותי, להעניק ולקבל פרסים – היא הנחה כמעט מופרכת. חופש מחשבה, היכולת להתבונן לעומק ביופי, בכיעור, במציאות – לא אמורים להשתייך לקבוצה מצומצמת של אנשים. למי שמחזיקים בקלפים הנכונים.

במובן הזה, נתניהו עשה טובה לקהילה הספרותית, ודאי לדור המבוגר והממוסד. הוא הזכיר להם שני רעיונות מפתח בחברה דמוקרטית: הרעיון של התנגדות ממשית והרעיון של סולידריות. הוא הבהיר להם שהשלטונות הישראלים לא פעם משתמשים בהם בתור קישוט, בתור תחפושת תרבותית ומכובדת. שפרסים הם בין היתר דרכו של בעל הכוח ובעל המאה להשתיק ביקורת. להשיג עוד תמונה מכובדת, מגביהה, בעיתון – בלחיצת ידם של משוררת כסופת שיער או של פרופסור קשיש, מסמיק כמו חתן בר מצווה.

השערורייה העסיסית יכולה להפוך לטקס התבגרות אמיתי של הקהילה הספרותית בארץ, מהצד השמאלי והמבוגר של המפה. תזכורת לכך שלא תמיד אפשר לחתום על עצומות פוליטיות נוקבות בבוקר – ובערב להסתופף עם שרים וראשי ממשלות. ליכולת לוותר על הישג אישי – הפקדה יפה בבנק, עוד שורה בוויקיפדיה, עוד השפעה מאחורי הקלעים – לטובת אינטרס רחב ומהותי יותר.

צריך לקוות שהלהט הנקודתי הזה לא יצטנן כל כך מהר. שמשהו ממנו יחלחל למטה, אל תחומי היומיום. שפרופסורים ייזַכרו לעתים קרובות יותר לקדם חוקרים בתחילת דרכם, לבדוק את תנאי השכר של העוזרת שלהם. שסופרים ועורכים יהיו מוכנים לחלוק את הבמה עם קולות צעירים ופחות מוכרים. ואם מותר לחלום, שֶאל המסע של ויקי קנפו הבאה ממצפה רמון לירושלים – יצטרפו גם אחד מהסופרות, מהסופרים, מהפרופסורים שמשמיעים היום קולות מחאה.

היי, סדומאים! כתבו בתגובות מה אתם חשבתם

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s