לקראת הופעה בשבת 11.6, באוזן, ת"א (לראשונה מזה זמן רב):
נערים קווירים, וגם גברים למעשה, תלויים באחיות גדולות שיפלסו עבורם את הדרך. גם במובן הפוליטי והתרבותי.
כתבתי את 'שיר לאחותי' בעקבות כמה שיחות עם צעירים טרנג'נדרים. שיחות שהותירו עלי רושם עמוק, ועזרו לי להבין קצת יותר איך העולם נראה דרך העיניים שלהן.ם. רק בסיום העבודה על הלחן, מול הפסנתר, הבנתי שזה לא בדיוק אני שפונה בשיר לאח קטן, ומבטיח לו שיש לו ערך ומקום בעולם. לתוך השיר הסתננה גם אחותי הגדולה, מדברת אלי בתור אדם צעיר, מעט פראי ומבולבל.
השיר נפתח בציטוט משיר הילדים הנודע של ביאליק, "רוץ בן סוסי [רוץ] ודהר / רוץ בבקעה, טוס בהר". השיר המקורי של ביאליק מסתיים במילים ובהכרזה "פרש אני ובן-חיל". הוא מתאר ילד משחק בנדמה לי, מגלם קאובוי נועז מהסרטים. האם השיר הזה הוא לא יותר מאשר פנטזיה ילדית על על שליטה, על כוח, על גבריות?
'שיר לאחותי' הולך צעד קדימה עם עניין עדין ויותר אינטימי ששמעתי, או רציתי לשמוע, בשיר של ביאליק. אולי הילד, חשבתי לעצמי, לא בדיוק רוכב על הסוס, מצווה עליו לדהור, לטוס ולציית לו. אולי הוא מזמין את הסוס לצאת להרפתקה בלעדיו, לצאת לדרך ללא רוכב, בכוחות עצמו? אולי השיר מעודד – דווקא את מי שהיינו רוצות ורוצים לגונן עליו – להתנסות, להתפתח, להיפגע. לצאת אל העולם.
בגרסה שלי, הילד שמשחק במערבון יכול להפוך לילדה. "בן-סוסי", הוא לאו דווקא כינוי לצעצוע, לסוס עץ, אלא כינוי חיבה למישהי או מישהו צעירים מאוד, חסרי ניסיון, שמתחילים לגלות משהו שאין לו עדיין שם, אבל כבר מורגש בגוף ומתחיל לקבל צורה, לדהור. משהו יפה ומיסתורי שלא מוכרחים לביית ולרסן.
בשבת 11.6 אשיר את 'שיר לאחותי', ושירים נוספים מתוך אלבום שאוטוטו יוצא, באוזן, ת"א, 19:30. כל הרווחים מההופעה מוקדשים לארגון 'מעברים' למען הקהילה הטרנסית. ממש אשמח לראות אתכן ואותכם,
יוני
לכרטיסים: https://ozentlv.com/event/yonilivne/
להאזנה לשיר בכל הפלטפורמות: https://nanadisc.lnk.to/ShirLeAchoti
לארגון 'מעברים' למען הקהילה הטרנסית: https://www.maavarim.org/
מיטת סדום - יוני ליבנה 